michush now: בת 40

הכותרת אומרת הכל, לא?

ובכל זאת...

הפתיח לפוסט יום הולדת 38 מתאים היום בדיוק כמו אז. התמזל מזלי ונתקלתי במקרה בדבריה של מריל סטריפ, כמעט ובכיתי מרוב אושר מרוב הזדהות, כל מילה תיארה לגמרי את התחושות הכי עמוקות שלי באשר למערכות היחסים שלי ובעיקר את זו שלי לבין עצמי.

"אין לי יותר סבלנות לדברים מסוימים, לא בגלל שהפכתי יהירה, אלא בגלל שהגעתי לנקודה בחיי בה איני רוצה לבזבז יותר מזמני עם אנשים או דברים מהם אינני מרוצה או פוגעים בי. אין לי סבלנות לציניות, ביקורת מוגזמת או תובענות מכל סוג... איבדתי את הרצון לרצות מי שאינו מחבב אותי, לאהוב את מי שאינו אוהב אותי, ולחייך לאנשים אשר אינם רוצים לחייך אלי...אני לא מבזבזת דקה נוספת על שקרנים או טיפוסים מניפולטיביים. החלטתי לא לתת יד יותר לצביעות, חוסר יושר, ויומרה. אינני סובלת רכילות זולה. שונאת קונפליקטים והשוואות. אני מאמינה שיש כנראה יקום שונה ומקביל לאותם אנשים ולכן אני נמנעת מאנשים בעלי אישיות בעייתית. בחברות אינני אוהבת חוסר נאמנות ובגידה... אני לא מסתדרת עם אנשים שלא יודעים להחמיא או לעודד. הגזמות וטיפשות משעממות אותי!!!! ומעל לכל - אין לי סבלנות לאילו שאינם ראויים לסבלנותי... אמן!" ~ מריל סטריפ בפוסט בעמוד הפייסבוק שלה על הדברים החשובים בחיים.

אני בת 40, מבוגרת לא בהכרח הרבה יותר בוגרת. זה לא קל הקטע הזה של להיות בוגרת. הרבה זמן שאני חיה את חיי הרגש שלי כלפיי חוץ ובעיקר כלפיי פנימה ברזולוציות גבוהות, לפעמים גבוהות מדי. הצלחתי בשנתיים האחרונות לשחרר הרבה, אך עדיין נותר המעט שהוא חלק בלתי נפרד ממני ובחחינת עקרונות החשובים לי באמת שהררי הביקורת העצמית שלי לא יכולים להם וכל ניסיון להתווכח עם עצמי הוא עקר ומתיש, אז לא. ממש כמו שמריל סטריפ הטיבה לתאר, אני לא מתנשאת ממש לא, להיפך אני די חסרת בטחון, אבל לא מספיק כדי להשאר במקום שלא טוב לי ואכן אין לי הרבה חברות, אבל במקרה שלי לבד עדיף עשרות מונים על פני להיות ביחד ולהרגיש לבד. אגב, אין לי ספק שיש לפעמים שאני היא זו בעלת האישיות הבעייתית עבור אנשים מסויימים והם חושבים את כל הנ"ל באשר עליי. גם חשבתי לעצמי האם אני מרוכזת בעצמי יתר על המידה ואפילו בדקתי את המונח 'נרקיסיזם' והאם אני כזאת, הגעתי לבד למסקנה שלא, ולא מתוך נרקסיזם :) לא מתעכבת היכן שלא טוב ואת מה שעושה לי טוב אני מטפחת. ככה פשוט.