יום ראשון, 29 ביולי 2018

כרטיס ביקור - שיינושקה


אני בכלל רציתי ללכת אליה מזמן, אבל כל הזמן משהו לא הסתדר או שתמיד צץ משהו חשוב יותר לעשות, וזה כולל גם לרצות פשוט לנוח כמה שעות לפני שאוספים את הילדים מהמסגרות הקצרות בימי שישי. חשבתי שהמירוץ הבלתי פוסק הזה ירגע גם בחופש הגדול. זה לא ממש קרה. הערמתי על עצמי במודע ואת השמלה שרכשתי ממנה אונליין לפני יותר משבועיים, החלטתי לאסוף מהחנות עצמה ולא לקבל במשלוח. כך לא תהיה לי ברירה אלא ללכת! הצלחתי להגיע אליה רק השבוע אחרי שבשבוע שעבר שוב צץ לו משהו חשוב כמו- פלאפון שהחליט לשבוק חיים ברגע שהתנעתי את האוטו לצאת לכיוון.



נכנסתי בהיסוס אופייני שהתפורר לו שניותיים אחר כך בתוך חיבוק ונשיקה עם אישה בשמלה ירוקה ושפתון אדום. שתי נשים שמכירות כבר זמן מה מעל דפי הרשת וחולקות את החיבה העזה לבגדים ולא רק במראה. גם במילים. רגע אחר כך האיש שאיתי הערה לתוכו חלה עם חמאה שיעל הכינה לו, ככה כדי לרפד לו הדקות הארוכות שיבואו אחר כך כשהוא מתיישב ליד נער וביחד שניהם מחכים לאלו שמסתובבות ללא הרף בין הקולבים.




שיינושקה בת ה- 7 היא בעצם יעל הדר בת ה 35 שנתנה לחנות יד השנייה שלה את שם החיבה שאמה נתנה לה כשהייתה קטנה. יעל נשואה, אמא לשני ילדים והיא בעלת חנות יד שנייה שהפכה למוסד של ממש באחד מהרחובות הראשיים ברעננה. היא למדה תעשייה וניהול ולדבריה עבדה בתחום האופנה על המחשב עם מספרים כל היום עד שהחליטה שדי. היא לקחה את עצמה עם הניסיון שצברה בתחום והחליטה לעשות לביתה בדרך שלה ובקצב משל עצמה. וזה, זהו בדיוק קסם ההצלחה שלה.



יעל מתזזת בלי הרף בין שתי הקומות של החנות, מעמידה דברים על דיוקם, מסדרת ו- יוצרת בראשה את מערכות הלבוש למכירה שהיא מעלה באלבום מושקע סטייל, פעם עד פעמיים בשבוע בדף הפייסבוק. אלבום שנשים רבות מאוד מחכות שיעלה לאוויר ומקוות בליבן להצליח להניח את ידן ראשונות על פריט יפה וייחודי או מציאה שווה. משם זה היה רק עניין של זמן עד שיעל תעלה לאוויר גם את גרסת האינטרנט של החנות ששוחה במים העמוקים של הרשת כבר חצי שנה ובהצלחה יתרה.




אחרי ששוב השבעתי את רעבוני במראה עיניים, פניתי לשיחה הגונה ומאירת עיניים עם יעל. גיליתי שוב למה אני כל כך נמשכת לנשים כאלה. נשים יזמיות ומעשיות שהיסוסים הם רק קטליזטור לדבר הזה שחייב לגרום לו שיקרה. זה קרה לי בצורה משמעותית פעם או פעמיים בחיים. אני רוצה עוד פעם! רואים עליה שהיא אוהבת את מה שהיא עושה, את מה שהפך להיות העבודה שלה. יותר משזה היסוס זה פשוט נכון. בזמן שהייתי שם נשים נכנסות להגיד שלום ובכלל בגלל הוייב הכללי, וזה בעיקר מה שמבדיל את הזאנר הזה של חנויות יד שנייה ווינטג' מכל חנות או רשת אופנה אחרת. זה המקום לחותם אישי. יעל היא שיינושקה, היא המקום והמקום הוא היא. 



שיינושקה - אוסטרובסקי 26 רעננה. חנות אונלייןפייסבוקאינסטגרם

******
משאירה אתכן עם הפריטים שאספתי שם כולל 
שמלת הפסים המשגעת שחיכתה לי יפה כל כך שאבוא לקחת אותה.


  









יום רביעי, 11 ביולי 2018

לא מתאים לי


מזמן לא עשיתי כאן פוסט יעודי וייחודי על נעליים. לא מתאים לי, תודו. בכל אופן כמו בכל שנה אחרי שאני נפטרת מכמה זוגות נעליים שהתבלו, וכן, יש כאלה. נפטרתי והעברתי הלאה גם כמה זוגות שהפכו מיותרות מפאת אי נוחות או שסר חינן בעיני, או שבקיצור לא התאימו לי יותר. נוצר המצב הזה בתחילת הקיץ שהפכתי נטולת השראה כי חסרו לי האופציות לעניין ב- 'למטה של האאוטפיט'. לא ממש התאים לי כל העניין הזה! אז עשיתי את מה שאני עושה הכי טוב - נדרשתי לדבר ומילאתי את  החסך במהירות על מנת שאוכל ליהנות מהזוגות היטב עוד הקיץ ועד אחרי החגים. למזלי הסיילים שיתפו איתי פעולה והתחילו ממש מוקדם השנה מה שהפך את כל ה... עניין הזה להרבה יותר קל לאוהבת המציאות שאני. להלן הרכישות המדוברות. (אין לינקים כי רובן כבר לא נמצאות באתרים של המותג)


קבקבים/מיולז על עקבים בגובה נוח מאוד לעיכול בצבע סגול. לא היו לי נעליים סגולות מאז המגפונים הסגולים מבד, מאלה שהיו אז בשלהי האייטיז בואכה הנייטיז בשלל צבעים כמו שמדונה נעלה בסרט 'סוזן סוזן'. אחרי אכזבה מזוג דומה שרכשתי לפני שנתיים בזארה, שהיו לא נוחים בעליל בגלל עקב גבוה יותר. ידעתי שהגזרה מתאימה לי ומצליחה להלביש קצת יותר את הקז'ואל הרגיל שלי. בדמותם נרכשו במיץ של סייל שווה באתר של Urban Outfiters הזוג הסגול הזה שהתעופפו אליי ביחד עם תיק קש הנדרש לעונה.


אחרי שרכשתי לפני כמה שנים מיליון זוגות סנדלים על עקבים נמוכים ודקים רק כדי להעביר או למכור אותן הלאה מפני שלא באמת הצלחתי לשלבן ביומיום שלי. מצאתי שאותו הדבר רק עם העקבים צ'אנקיים עושים את העבודה ממש נכון בשבילי בדמותם של שני זוגות בשחור וחום שאני ממש חורשת עליהם בשנים האחרונות. הזוג הזה הופיע לי בזווית העין בפתח החנות של Nine West בסייל סופר שווה על מבחר דגמים מצומצם. לא יכולתי להגיד לא לזוג הזה בצבע כחול ג'ינס  שיכניס עוד קצת עניין למלתחת הנעליים שלי. 


עוד סוג של מיולז' בגזרה סגורה וצמודת רצפה. רכשתי בשנה שעברה כמה זוגות נהדרים בניחוח הזה. הזוג הזה בסגנון המרוקאי שהפך פופולרי ופריט מאסט בחנויות הטרנדיות. אלו נרכשו במשור הסייל של הסייל בחנות החדשה של Urban Outfiers בביג באשדוד ביחד עם משקפשים צהובים. 


מקנחת עם דיופ מוצלח של זארה לנעליים של Saint Laurent שעשו את הבאזז הכי גדול לקיץ 2018. רציתי מאוד את הזוג האדום ולצערירק כמה שניות הפרידו ביני לבין הזוג האחרון בסניף המקומי לפני חודש. שיטוט משועמם בזארה לפני כמה ימים אחרי עוד המבורגר של החופש הגדול עם הילדים, הניב לי את הזוג הזה בצבע החום והקלאסי שבסופו של דבר מתפקד כמדייק גוון כשהזוג המזדקן שלי מאלדו בחום בהיר לא מתאים במיוחד במערכת לבוש. 

כבר סגרתי ופרסמתי את הפוסט הזה אתמול בלילה. רק כדי לקרוא הבוקר באחד ממגזיני האופנה המקומיים כותרת קטנה ש- 'סנדלים זה לחלשים' ובהמשך קידמה את טרנד הסניקרס בצבעי פסטל לעומתם בטענה ש- אם הלק בבהונות חלש אז סוג של כדאי שתחנטי את עצמך בנעליים סגורות כי זה יפה ונוח ובעיר טבעי. כן. טבעי. אז... - אני מיכל ויש לי אוסף ענקיסטי ואהוב מאוד של סניקרס, רכשתי רק לפני רגע כמה זוגות סנדלים ו... הלק באמת מראה נסיגה קשים מאוד. היום ממש נעלתי זוג סנדלים חדש ויצאתי מפתח הבית נטולת רגשות אשמה כלפיי עצמי והעולם . שיתמודדו כולם. ככה מתאים לי.

מתלבשת וחופרת גם בפייסבוק ובאינסטוש






יום ראשון, 1 ביולי 2018

תופסת צבעים




רגע לפני שיצאו למשחק הכדורגל שלהם, ביקשה הילדה "אמא, בואי איתי לגן השעשועים" כמו בכל יום שישי בו אנחנו מבקרים אצל אמי. היום זה היה קצת אחרת אבל דומה לכל הפעמים מאז שהברק היכה פעמיים. היום דיברנו. בכיתי. בכינו. יצאתי יד ביד עם בתי אל מגרש המשחקים עם משקל סגולי של אבל. הבנים פנו ימינה אל מגרש הכדורגל ושתינו המשכנו עוד קצת הלאה משם.



הילדה ניגשה בחשש מה אל הנדנדה הגדולה ומיד נחו עליה עיניים סקרניות ואיתן מטר שאלות מפיהם של שני הילדים שכבר היו שם. היא רצה אליי בבהלה ומיד אחריה רצה ילדה חמודה ושאלה "נבהלת?" והתנצלה כבר ומיד. שתי דקות אחר כך הם כבר שיחקו במחבואים חולשים על פני כל המרחב כמו חרקים. מספר דקות אח"כ כשכבר הרגישה האישית שלי שהרוויחה את מקומה בין שני הילדים שהסתבר שהיו אחים, והציעה "בואו נשחק תופסת צבעים!" ההצעה התקבלה מיד אצל האחת ואילו השני קצת היסס אבל ידע שהוא במיעוט והתרצה. 



בעוד הם הולכים לתפוס צבעים משלהם, הלכתי לתפוס צבעים משלי מטילה את כל משקלי בתוך נדנדת הרשת הגדולה מתערסלת בה ומתבוננת בכחול שבין העצים. מאז מה שקרה אני מרפרפת וממצמצת בין חושך לאור, בין השחור לבין הצבעים. הולכת כמו לוליין בקרקס על חבל בלתי נראה של אוויר סמיך ומתוח, מודדת את צעדיי בקפידה ובשאריות של אינטואיציה כי לנוכח המציאות זה כל מה שנשאר לי ממני באמת.



בינתיים הצטרפה לשלושה המשחקים עוד ילדה שכעת הייתה היא החדשה להצטרף לחבורה. השלושה קיבלו אותה אל חיקם במהירות השמורה רק לילדים וקיבלה את תפקיד התופסת. מדדתי את האישית שלי בכל אלה ושמחתי בביטחון העצמי שלה ובאיך שהגנה על שלה כשההוא טען שזה לא הוגן ושהיא צריכה לספור עוד פעם כי היא לא התנהגה לפי כל החוקים שהומצאו מהרגע להרגע.  ילדים וצבעים - לצפות בהם ולראות אותם. גם בגדים עוזרים. נכון לעכשיו זה מה שיש לי בבפנוכו שלי כדלק בערה להתרומם מעל החבל המפחיד וללכת בכוחות עצמי למציאות משלי. כל מה שהיה היה, כל מה שיהיה יהיה. שלוות נצחים.