כן כן, שמעתי שצבעי שנת 2016 הנבחרים על ידי הסמכות העליונה, היא פנטון. הצבעים הם - ורוד עדין ותכלת נעים או בשמם הסמכותי-מקצועי, רוז קוורץ (rose quartz) וסריניטי (serinity), אבל ענק אני עדיין במצב רוח חורפי קודר משהו והנעימי שהצבעים הנ"ל מבקשים לייצר אצלי לא מדגדגים לי בקצה הסריג השחור והצ'אנקי שעליי, אולי כשיהיה כאן אביב בעוד חודשיים בערך. שמתי לב שבתיקיית החשקים שלי הצטברו להם לא מעט פריטי חשק בצבע כחול כהה הידוע בשמו כחול נייבי. אני אוהבת את החשקים שלי ברי השגה, לפחות את רובם. משתפת.
את חנות יד השניה של ציפי גיליתי ממש במקרה לפני כשנה כשהייתי צריכה לסור ולרכוש טלאים לברכי המכנסיים של בני הגולש ללא רחם על ברכיו על מנת לעצור את הכדור במשחקי הכדורגל בהפסקות בביה"ס, במשחק השבועי עם אבא והדוד אצל סבתא וגם בדמיונו המפותח ואיפה שרק אפשר. אז איפה הייתי? הלכתי לפי המלצה מחברה שגם אוחזת בילד בדיוק כזה עם בעיות ברכיים במכנסיים לחנות הסדקית ברח' אחד העם בעירי וגיליתי שצצה לה שם בסמוך, ממש כמו פטריה בגשם, חנות יד שניה עם נטייה חזקה לוינטג'. זה הפך את יומי הטרוד לעייפה ליום נפלא!
מדובר בחנות קטנה, קוזית ומכרבלת, המאורגנת כמו שרק חנויות מהסוג הזה מתארגנות להן - בזרימה נונשלנטית-רומנטית. ציפי, בעלת החנות, מתולתלת חביבה וחייכנית לא מהסוג המתעלק, אבל שכן יתרום מילים להעצמת חווית הלקוחה השבויה גם ככה. אפשר למצוא שם הכל מהכל - שמלות וינטג' רומנטיות ועדינות וגם בצבעוניות מתפרצת, מכנסיים, מעילים. מדור החולצות והסוודרים הוא האהוב והעדיף עליי כי אני לובשת בעיקר ג'ינסים ומחפשת לעניין ת'עצמי ואת הלוק הרגיל לעייפה שלי. שכיות חמדה של כלי אמייל, תכשיטים ומיני פיצ'פקעס מפוזרים בכל החנות ומעניקות למרחב בדיוק את האופי הדרוש לחנויות מהסוג הזה.
הפריטים מלוקטים על ידי ציפי מאוספים מיוחדים בארץ ובעולם, אך בפשפוש מדוקדק עולה כי החנות איננה על טהרת הוינטג' ואפשר למצוא מעט פריטים מהעת החדשה, אבל כאלה המשדרים על גל הרטרו. נון קטן - מצאתי שם כמה "מציאות" מפוקפקות מחנויות שקר כמו '26' שלדעתי אין להם מקום בחנות קונספט של יד שניה עם אופי חזק של וינטג', אבל זה ממש בקטנה. ציפי סיפרה לי כי החנות מתרחבת מעט וכי היא מכשירה את קומת הגלריה שלמעלה כספייס נוסף של תצוגה. זה אומר בעצם שאצטרך לפנות לי קצת יותר זמן בימי שישי כדי לפקוד את החנות ביתר יסודיות! מדד המחירים נוח וסביר לז'אנר ויש גם משלוחים. ממליצה בהמוניי!
רכשתי משם מספר פריטים לאורך זמן היכרותי עם המקום. להלן שניים מהם. הראשון, סריג וינטג' אדום שנרכש לפני כשנה ונדגם כבר (אפשר לראות באינסטגרם שלי). השני רכישה טריה מיום שישי האחרון ואין ספק שטעם זה עניין של... ובכן טעם! סבתא שיק למהדרין, מקווה שאצליח להוציא ממנו את עצמי בצורה, נקרא לזה חיננית-עדכנית.
1. קובנה מהמאפיה של התימנים בשעריים המזכירה לי ילדות בלתי נשכחת בבית סבתא הגדולה והאהובה. רסק עגבניות טרי וצונן, ביצים קשות ומלח ירוק שאמא למדה להכין מסבתא. עונג שבת!
2. 'ים ביני ולבינך' - הספר הכה מדובר והכה מוצלח של נורית גרץ הכל כך מוכשרת, שאני זוכרת לה גם הספר 'על דעת עצמו' על עמוס קינן. הצצה לפרק הראשון
3. מגפוני פיפטואו שחורים עם עקב בהיר של Kelsi Dagger . תקראו שוב ותבינו למה קניתי דווקא אותם.
4. הגילטי פלז'ר בה' הידיעה, אלפחורס. היו שם יותר, אכלתי. הנ"ל מצטרפים לתה טופי-שוקולד שקיבלתי מחברה לא מזמן. התגלמות היאמי!
5. לכל שבת יש מוצאי שבת, אז אני עושה לציפורני ידיי. הלק שהגיע לגמר הפעם הוא ה sand tropez של essie
מכנסיים שהם לא ג'ינס זה סוג של אתגר בשבילי. מכנסיי ג'ינס הם ה GO TO עבורי, הכי כבס ולבש שיש! הדרך היחידה להכניס מכנסיים 'רגילים' לחיים המתלבשים שלי, היא פשוט להתייחס אליהם בדיוק כמו לג'ינס, קרי ללבוש אותם עם כל מה שהייתי לובשת עם ג'ינס. נקודה. יחד עם זאת, אני משקיעה יחסית בג'ינסים שלי, אך באשר לרכישת מכנסיים שהם לא ג'ינס שהיא כמעט מעשה גחמה הנעשה בדרך כלל במחיר של שתי ספרות, בסוף עונה והכי רצוי בסייל רצפה כמו ב ה&מ לבדיקת טרנד או טעם שלא במיידי אצלי. אני מוצאת שהרבה יותר קל לי לנפות מארוני מכנסיים כי לרוב נס ליחם בעיני לעומת ג'ינסים שהולכים איתי כברת דרך ארוכה עד להתבלות, או עד שאני עולה מידה, מה שבא קודם ולא נכנס לזה!
מצאתי את המכנסיים להלן לפני שנתיים או שלוש בסייל מוטרף שכזה בה&מ במחיר מופקע ושערורייתי של 20 ש"ח. כתוב עליהם מידה 44, אבל נראו מידה 40 גג, אך זה לא הפריע לי לקחת אותם איתי הביתה בלי למדוד. אמממה...?! #1 מעולם לא לבשתי אותם כי ככה זה בחיים של משוגעת הבגדים שאני. אמממה...?! #2 הם שרדו את עשרות פרעות הניפויים שעבר ארוני מאז. החלטתי לדגום אותם ברצינות סוף סוף. אמממה...?!#3 פעם הם ישבו עליי יותר מוצלח בסגנון slacks מגניבים, היום הם כמעט כמו סקיני עליי. אלה החיים!
צווארון גבוה זה הדבר החם העונה. turtle/polo/high/cowl/halter - אלה רק חלק מהמונחים בעגה הפאשניסטית המתארים את האורכים והסוגים הרבים של הצווארון הגבוה. חולצה עם צווארון גבוה משדרגת במהירות האור כל לבוש מפוהק מעצמו, השיק הוא בילט אין. החורף הישראלי שלנו הוא בערך כמו יום קיץ נעים בבריטניה, סריגים עבותים עם צווארון נדיב הם מצרך פחות נחוץ במחוזותינו, מה שלא ממש מפריע לי להחזיק בכמה וכמה כאלה, ואין ספק שהם לא מצדיקים את המטרז' שהם לוקחים בארון ישראלי ממוצע. חולצות דקות עם צווארון גבוה שלא נשפך או מתקפל הן בהחלט מצרך נחוץ יותר במיוחד עכשיו בבקרים הקרירים של הסתיו.
רכשתי זה לא מכבר חולצה שכזאת אצל אהובתי המופלאה, זארה. מדובר בסריג דק בוייב נייטיזי שכזה עם חצי שרוול ועם פסים סבנטיזיים משהו בפס יצור חורף 2015-2016 בדיוק שכזה. הנ"ל הצטרפה לה בטבעיות רבה לארון הקז'ואל והפשוט שלי ומכאן כהרגלי בקודש הדרך ללוקבוק המתפעל ממנה היתה קצרה :)
zara
shirt jacket - h&m , jeans - zara , shoes - asos
jacket - thrifted , jeans - topshop , booties - nine west
הפתיח לפוסט יום הולדת 38 מתאים היום בדיוק כמו אז. התמזל מזלי ונתקלתי במקרה בדבריה של מריל סטריפ, כמעט ובכיתי מרוב אושר מרוב הזדהות, כל מילה תיארה לגמרי את התחושות הכי עמוקות שלי באשר למערכות היחסים שלי ובעיקר את זו שלי לבין עצמי.
"אין לי יותר סבלנות לדברים מסוימים, לא בגלל שהפכתי יהירה, אלא בגלל שהגעתי לנקודה בחיי בה איני רוצה לבזבז יותר מזמני עם אנשים או דברים מהם אינני מרוצה או פוגעים בי. אין לי סבלנות לציניות, ביקורת מוגזמת או תובענות מכל סוג... איבדתי את הרצון לרצות מי שאינו מחבב אותי, לאהוב את מי שאינו אוהב אותי, ולחייך לאנשים אשר אינם רוצים לחייך אלי...אני לא מבזבזת דקה נוספת על שקרנים או טיפוסים מניפולטיביים. החלטתי לא לתת יד יותר לצביעות, חוסר יושר, ויומרה. אינני סובלת רכילות זולה. שונאת קונפליקטים והשוואות. אני מאמינה שיש כנראה יקום שונה ומקביל לאותם אנשים ולכן אני נמנעת מאנשים בעלי אישיות בעייתית. בחברות אינני אוהבת חוסר נאמנות ובגידה... אני לא מסתדרת עם אנשים שלא יודעים להחמיא או לעודד. הגזמות וטיפשות משעממות אותי!!!! ומעל לכל - אין לי סבלנות לאילו שאינם ראויים לסבלנותי... אמן!" ~ מריל סטריפ בפוסט בעמוד הפייסבוק שלה על הדברים החשובים בחיים.
אני בת 40, מבוגרת לא בהכרח הרבה יותר בוגרת. זה לא קל הקטע הזה של להיות בוגרת. הרבה זמן שאני חיה את חיי הרגש שלי כלפיי חוץ ובעיקר כלפיי פנימה ברזולוציות גבוהות, לפעמים גבוהות מדי. הצלחתי בשנתיים האחרונות לשחרר הרבה, אך עדיין נותר המעט שהוא חלק בלתי נפרד ממני ובחחינת עקרונות החשובים לי באמת שהררי הביקורת העצמית שלי לא יכולים להם וכל ניסיון להתווכח עם עצמי הוא עקר ומתיש, אז לא. ממש כמו שמריל סטריפ הטיבה לתאר, אני לא מתנשאת ממש לא, להיפך אני די חסרת בטחון, אבל לא מספיק כדי להשאר במקום שלא טוב לי ואכן אין לי הרבה חברות, אבל במקרה שלי לבד עדיף עשרות מונים על פני להיות ביחד ולהרגיש לבד. אגב, אין לי ספק שיש לפעמים שאני היא זו בעלת האישיות הבעייתית עבור אנשים מסויימים והם חושבים את כל הנ"ל באשר עליי. גם חשבתי לעצמי האם אני מרוכזת בעצמי יתר על המידה ואפילו בדקתי את המונח 'נרקיסיזם' והאם אני כזאת, הגעתי לבד למסקנה שלא, ולא מתוך נרקסיזם :) לא מתעכבת היכן שלא טוב ואת מה שעושה לי טוב אני מטפחת. ככה פשוט.
